המסורת היהודית מעניקה התייחסות מלאה למנהגי האבלות. קיימים הבדלים בין מנהגי האבלות של העדות השונות, וגם קיימים מנהגי אבלות שמיוחסים אך ורק לתושבי העיר ירושלים. מה הם אם כן מנהגי הקבורה הייחודיים, מהו טקס הקריעה, מתי עורכים סעודה, מתי עולים לקבר ועוד מגוון שאלות חשובות מקבלות כאן במאמר תשובות ממוקדות. אם מבקשים לנהוג על פי ההלכה ולכבד את זכר הנפטר, קיימים מספר מנהגים שראוי להכיר.
מנהגי קבורה בירושלים
מנהגי ירושלים שונים ממה שנהוג במקומות אחרים בארץ ואזכורים לכך מופיעים בספרי ההלכה. מראש נציין שמנהגי ירושלים שמזוהים עם עדה אחת אינם בהכרח מזוהים עם מנהגי האבלות של עדה אחרת. להלן כמה ממנהגי האבלות המרכזיים שמזוהים עם ירושלים:
- מנהגי קבורה ירושלמים קובעים שלא מלינים את מת, משמע מביאים את הנפטר לקבורה בהקדם הניתן – אפילו בשעות הלילה.
- בכל הנוגע למנהגי קבורה בירושלים נהוג שצאצאי הנפטר אינם לוקחים חלק במסע ההלוויה ואף לפני הוצאת המת מהבית הצאצאים מכריזים על חרם (חרם יהושוע בן נון).
- לפני מסע ההלוויה השמש נוהג להכריז "כוהנים", על מנת שמי ששם משפחתו כהן יתרחק מהנפטר.
- בזמן הכנת הנפטר לקבורה נהוג לרחוץ ולסדר אותו ולפי מנהג ירושלים נהוג לסיים את הטקס בטבילת הגוף במקווה טהרה (במקום רחצה נוספת), אך זאת רק כאשר הנפטר הוא גבר.
- אם מדובר בחול המועד מקיימים "סעודת הבראה", ארוחה זו מתקיימת לאחר החזרה מבית הקברות.
- אומנם מעמידים את המצבות בירושלים עם תום השבעה, אך חוקקים את מה שמבקשים רק לאחר תום השלושים.
- בחנוכה ופורים עולים לקבר, אם כי הדבר תלוי במנהגי העדה.
- אנשי חברת קדישא נוהגים לערוך כ-7 הקפות טרם הטמנת הנפטר, כאשר כל איש אוחז בחברו שלצדו בכדי ליצור מעגל שלם.
- בימים שבהם אין מתפללים תפילת שחרית, האבלים בירושלים נוהגים להקיף את הנפטר כ-7 פעמים, טרם קבורתו. כמו כן, המנהג נערך רק בשעות היום ומקורו בקבלה. נוסף לכך, אנשי חברה קדישא מניחים על גופת הנפטר מטבעות כסף ובכל הקפה שסבה לימין נאמר פסוק אחר.
- טקס הקריעה – טרם מביאים את הנפטר לאולם בית ההלוויות אנשי חברה קדישא מסייעים בקריעת הבגדים. הקרע נעשה בחלק שמעל החזה, כאשר נהוג שהוא מבוצע בצד שמאל רק אם מדובר בהורה שנפטר. לאחר הקריעה אומרים האבלים את ברכת "דיין האמת". עם זאת, בהתאם למנהגי ירושלים אין לקרוע את הבגד בחול המועד, אלא אם כן הקרוב שנפטר הוא ההורה.
- בהתאם למנהגי ירושלים, לאחר הקבורה ראש חברה קדישא מבקש סליחה מהנפטר אם פגע בו בעת הטהרה, ההלוויה, או הקבורה.
- בית הלוויות, בית ההספד או אוהל התפילה הוא המקום בו מתכנסים המלווים לדבר בשבחו של הנפטר ולהתחיל במסע הלוויה. עם זאת, בהתאם למנהגי ירושלים הבנים מתבקשים שלא ללכת אחר אביהם עד הקבר, אלא עליהם לפרוש לאחר ההספדים ברחבה. גם מקורו של מנהג זה טמון בקבלה.
- ביציאה מבית הקברות נוהגים לעצור בברזים המוצבים בכניסה וליטול ידיים כשלוש פעמים, ובהתאם למנהגי ירושלים אין לנגב את הידיים לאחר הנטילה.
- קדיש – קיים מנהג שעוצרים את מסע ההלוויה (בין 3 ל-7 פעמים) בכדי שהאבלים יאמרו קדיש. בנוסף, לפי מנהגי ירושלים כשמוציאים ספר שני עולה אחד ואומר קדיש ואח"כ עולה המפטיר (קורא ההפטרה).
מנהגי אבלות בירושלים
תקופת האנינות – תקופת האנינות מיוחסת לפרק הזמן שחל בין הפטירה לבין הקבורה. בהתאם ליהדות מדובר בזמן ייחודי שבו בני המשפחה הקרובים מכונים "אוננים" והם שרויים בכאב עמוק ובו זמנית עסוקים בענייני הקבורה. האוננים נדרשים בפרק זמן זה להימנע מרחצה, תספורת, איפור וכדומה ונדרש מהם להימנע משתיית יין ואכילת בשר, אלא אם כן זהו יום השבת. בשבת מתבטלים מנהגי האבלות אך עדיין אין לקיים יחסי אישות.
פה נציין שמנהגי ירושלים נוהגים להחמיר ועל כן טרם מודיעים לאונן על פטירה נהוג לומר לו שמצבו של הקרוב קריטי, וזאת בכדי שיספיק להחליף בגדים, להתרחץ וכדומה. כמו כן, אם נודע לאונן דבר הפטירה ובגדיו מיוזעים, הוא יכול להחליף בגדים רק אם ייתן את בגדיו שלו לאדם אחר שילבש אותם במקומו, ולו לאורך שעה.
השבעה – מיד לאחר קבורת הנפטר מגיעים מכרים, חברים ובני המשפחה אל הבית הנבחר בו יושבים במשך כשבוע ימים, כאשר בני המשפחה אינם יכולים לצאת אלא רק לקבל אורחים. הנוכחות המאסיבית עשויה להקשות, אך מטרתה לסייע.
את ימי השבעה סופרים מרגע הקבורה, כאשר הימים נספרים בהתאם לשקיעת וזריחת השמש. מכאן שגם אם לאחר הלוויה נותרו דקות אחדות של אור, אותו יום עדיין נחשב כיום הראשון של השבעה. מהו היום האחרון? היום השביעי שלאחר טקס הקבורה, ממש לאחר ישיבה קצרה בבוקר היום הזה. קיימים שינויים בזמנים אלו כשתקופת השבעה חופפת לתקופת חגים. כך למשל אם הקבורה מתבצעת לפני פסח, שבועות, סוכות, יום הכיפורים או ראש השנה, היא תסתיים לפני כניסת החג. כמו כן, בהנחה שנגמרו ימי השבעה, המניין של ימי השלושים מתקצר, ואם חלה הקבורה בימי חול המועד, השבעה תידחה ותתחיל רק עם מוצאי החג.
12 מנהגי האבלות בירושלים
- סעודת הבראה – עם החזרה מבית העלמין נוהגים לאכול מאכלים עגולים שמסמלים את החיים ושאותם מגישים חברים ובני משפחה.
- איסור מלאכה – על האבלים לחדול מכל מלאכה ולהסתייע בעזרה של חברים ובני משפחה.
- בגדים – נהוג להישאר באותם בגדים שנלבשו בזמן הקבורה, וגם להימנע מלבישת בגדים מגוהצים או חדשים.
- נר נשמה – במשך שבעת הימים נהוג להדליק נר נשמה.
- תפילה – בעת תפילה יש לשים לב שקיימות מספר תוספות והשמטות. כך למשל נהוג להוסיף קדיש יתום.
- איסורי הנאה – אין להתקלח, להסתפר, להתגלח, להתאפר, לנעול נעליים מעור ולקיים יחסי אישות.
- יחס לאורחים – אין לשאול מה שלום המבקרים שיושבים בכיסאות נמוכים.
- שינה – נהוג לישון בבית שבו מקבלים את האנשים.
- שבת – השבת ממשיכה את השבעה, אך בה אין מתאבלים ואף לקראתה האבלים מתרחצים ולובשים בגדים נקיים.
- יום שביעי – ביום השביעי יושבים רק כמספר דקות.
- עלייה לקבר – בתום השבעה נוהגים לעלות לקבר.
- בחירת פסוקים – בבית העלמין עורכים טקס קצר שכולל מזמורי תהילים ומתחילים מפסוקים שהאותיות שלהם יוצרות את שם הנפטר ואת המילה "נשמה".
השלושים – מגוון ממנהגי האבלות נכנסים לתוך השלושים. בימים אלו נמנעים מביגוד חדש, תספורת, גילוח, השתתפות בשמחות וכדומה. בנוסף, במשך השנה מדליקים נרות נשמה ולא מאזינים למוזיקה או רואים טלוויזיה, ובעת התפילה ממשיכים לומר "קדיש יתום". בתום ה-30 עולים לקבר ולרוב מתבצע טקס חנוכת מצבה.
שנת האבל – שנת האבל אורכת כ-12 חודשים. בשנה זו לא משתתפים בשמחות, לא לובשים בגדים חדשים ולא מסתפרים או מתגלחים. בתום שנה עולים לקבר ועורכים טקס קצר ומדי שנה עולים לקבר, בהתאם לתאריך העברי של יום הפטירה. בימי האזכור עולים לקבר, מדליקים נר נשמה ויש שנוהגים בשבת שלפני כן לעלות לתורה. כמו כן, קיימים ימי יזכור נוספים שבהם נערך בבית הכנסת טקס הזכרת נשמות. מדובר ביום הכיפורים, שמחת תורה, שבועות וביום השביעי של פסח. עם זאת, תקופת אבל על אח/ות ובן/ת זוג נמשכת רק כ-30 יום.
לסיכום
לאור הדברים, מנהגי קבורה ואבלות בירושלים סה"כ זהים לאלו שנהוגים בשאר האזורים בארץ, אם כי הם עדיין מכילים מגוון דגשים ושינויים ייחודיים. עם זאת, לא צריך ללכת לאיבוד – הכול ברור וכל אחד מוזמן לבחור עד כמה הוא מוכן ליישר קו. אם מתעוררת שאלה, תמיד יימצא מי שיעניק תשובה.
שאלות ותשובות בנושא מנהגי אבלות
את התאריכים השונים מחשבים בהתאם ללוח העברי. את האזכרה הראשונה יש לחשב בהתאם לסיום י"ב לחודש. מה קורה אם הנפטר נקבר ביום שונה מיום הפטירה? יש לחשב את יום האזכרה בהתאם ליום המיתה. כיצד מחשבים אם מדובר בשנה מעוברת? יש לבצע את האזכרה בסיום י"ג לחודש.
סעודת הבראה מקיימים מיד עם ההגעה מבית העלמין.
פה נמצא מגוון סייגים והגבלות, אם כי בגדול אין להשתתף בשמחה, אך כן ניתן להגיע לברך ומיד לצאת. בנוסף, אם מדובר ביוצאי אשכנז, הרי שהם גם יכולים להיות נוכחים בחופה – כל עוד היא מחוץ לאולם השמחות, כאשר אם האבלים הם ההורים או הסבים של הזוג הצעיר, הרי שהם כן יכולים להשתתף בשמחה.
עולים לקבר בתום השבעה, בתום ה 30 ומדי שנה ביום העברי של יום הפטירה, כאשר תמיד קיימים משתנים, קרי חגים. פה נציין שגם נהוג לעלות לקבר בערב ראש השנה, ובהתאם למנהגי ירושלים גם בערב ראש חודש אלול.
